עיקור כלבה הוא תהליך רפואי הנחוץ לבריאותה של כלבתכם, תהליך זה מומלץ על ידי הרופאים הוטרינרים והמשרד להגנת הסביבה. מומלץ לעקר כלבה עם הגיעה לגיל 6 חודשים, לפני הייחום הראשון. עיקור כלבה לפני הייחום הראשון מוריד באופן משמעותי את הסיכוי לחלות בדלקות רחם וגידולים סרטניים בעטינים.
העיקור הינו פרוצדורה כירורגית פשוטה יחסית, הניתוח נמשך בין חצי שעה לשעה. במהלך הניתוח מסירים לחלוטין את הרחם והשחלות. ההחלמה מהניתוח היא מהירה להפליא, לרוב הכלבה חוזרת לתפקד באופן נורמאלי לחלוטין כבר בבוקר למחרת.
לעיתים קרובות, בעלי כלבים מודאגים שמא זהו אינו תהליך טבעי ואולי הכלבה אשר בבעלותם תרגיש שלא “מימשה” את עצמה בתחום האימהות. אך, בעלים יקרים, עליכם להבין משהו פשוט מאד, כלבים, בניגוד לבני אדם מונעים מדחפים הורמונאליים אינסטינקטיביים. כלומר, אם נמנע את יצירת ההורמונים, על ידי הסרת הרחם והשחלות, הכלבה מעולם לא תרגיש ותדע כי היא מפסידה משהו.
לעיקור יש תופעות לוואי מעטות, אשר מתגמדות מול התופעות שיכולות להגיע בעקבות אי-עיקור.
אחת התופעות השכיחות יותר בין הכלבות המעוקרות הוא נטייה לעלייה במשקל, וזאת עקב ירידה במטבוליזם של הגוף ותזונה בלתי הולמת. תופעה זו ניתן לפתור בקלות על ידי התאמת המזון והכמויות אשר ניתנות ממנו. בעיה נוספת שעלולה להתעורר היא איבוד שליטה על מתן שתן. בעיה זו ניתנת לפתירה על לקיחת כדורים שנקראים פנילפרופנולמין.
כלבה שלא תעבור עיקור תדמם אחת לחצי שנה, תקופת הייחום של הנקבות היא תקופה נוראית לבעלי הכלבות. מעבר לדם שעמו ניתן להתמודד, הכלבה תהייה מקור רדיפה בלתי פוסקת של זכרים אחרים באזור, כמו כן, בהרבה מקרים כלבות רבות בורחות במהלך תקופה זו ומזדווגות עם זכרים, מה שיוצר ריבוי גורים בלתי רצויים ועומס על עמותות כמו צער בעלי חיים.
מן הראוי לציין פה כי ישנה אופציה נוספת למניעת ייחום בכלבות, על ידי מתן זריקה של הורמון סינטטי. אך, יש לקחת בחשבון כי במחקרים שנעשו הוכח בצורה גורפת, כי זריקות אלו, אשר מונעות ייחום גורמות בסופו של דבר לדלקות רחם קשות וגידולים בעטינים. רוב הוטרינרים אינם ממליצים על זריקה זו כאופציה, ורובם גם לא יחזיקו את החומר במרפאה.
עליכם לזכור, כלבה לא מעוקרת תביא עמה גורים שחלקם לא ימצאו בתים. אני ממליץ לכם בחום, לכו ועשו סיבוב בעמותות, ראו את המספר הלא מבוטל של הגורים שמחכים לבתים.
ישנם עשרות אלפי כלבים שננטשים מדי שנה. רק כ – 10% מהם ימצאו בית. השאר ימצאו את מותם ברחובות, רעבים, נדרסים או מורדמים למוות.
אז אנא עקרו את כלבותיכם.
